באריס: “עודף” נהרג הבת שלי

כאשר דלה באריס החליטה בגיל 16 לעזוב את עצמה, אביה המפורסם לא התנגד. צ’אק באריס נתן לה קרן נאמנות והניח לה לצאת לבדה לבדה, חרטה על כך שהוא חולק עם הקוראים בפרטי לבבות ובהירים, כשהוא מתעד את הירידה של דלה להתמכרות, ואת מותה הסופי ממנת יתר בגיל 36. קטע.

פרולוג

הבת שלי דלה היתה בת שלושים ושש כשמתה. תעודת הפטירה שלה אמרה שהיא מתה ממנת יתר של סמים ואלכוהול.

החל מה שדלה זכרה, כמו לקחת את הצעדים הראשונים שלה לזרועות שלי בפארק בבוורלי גלן, קליפורניה, ובכל אורך חייה הקצרים, ראתה דלה הכול כאוסף של תצלומים. זה מוזר, אבל ככה היא ראתה את זה. לאחר זמן מה, ראיתי את חיי באותו אופן.

צילמתי כמה מהתמונות האלה של דלה. ג’ודי דוכארמה, חברתה של דלה מאז ילדותה המוקדמת, לקחה גם היא. וכך גם דלה. אבל לפי הבת שלי לא דתי, אלוהים הוא זה שלקח את כל מה שהחמצנו, ואת התמונות שלו, לדבריה, היו הטובים ביותר. במוחה, אלוהים עמד לצידה מיום שנולדה, מצלם תמונות.

דלה תיארה זאת כך: “הוא משתמש במצלמת הקופסה הגדולה שלו; דבר שחור, מרובע. המצלמה של אלוהים לוקחת תצלומים שלא נופלים לידיים שלך כמו פולרואידים לעשות. הם קופצים ישר לתוך הראש שלך ונותרים שם לנצח “.

התצלום של בתי המתה על ספה בדירתה לא היה דוגמה טובה לצילום מעולה. וזה לא היה אלוהים, או דלה, או לקחתי. התמונה צולמה על ידי צלם משטרתי.

אם דלה דיברה על התמונה הזאת, אני מתארת ​​לעצמי שהיא היתה אומרת, “אני נראית איומה? אני יודע שאני מת, אבל עדיין … “

היא נראית נורא. עורה אפור. גופה דקיק. בעיניה עיגולים כהים סביבם. לחייה שקועות. היא נראית כמו קורבן שואה. שערה צבוע בכתום כל כך הרבה פעמים שהוא מתחיל ליפול. תאר לעצמך, שיער כתום! מדוע צבעה את שערה כתום?

דלה היתה אומרת, “כי זה היה הצבע האהוב עלי. האם אני משונה או מוזר? לא, הייתי טיפש. זאת אומרת, שוכב שם מת בגילי בתצלום משטרתי מטורף אומר הכול, נכון? “

שלושת הכלבים הקטנים של דלה היו קרוב לוודאי בקרבת מקום, ישבו סביב רגליה בקצה המרוחק של הספה. הם היו חיים ובריאים. פשוט מבולבל ומבוהל עד מוות. הכלבים ידעו שדלה מתה. כלבים יודעים את הדברים האלה. הכלבים של דלה ישנים תמיד לרגליה כשהיא הלכה לישון בלילה. גם אם ישנה תנומה על הספה הם ישנו שם.

טום-כלב-הכלבים מצא את דלה כשבא לטייל עם הכלבים בשמונה בבוקר. טום אמר לי לא משנה כמה דלה היתה בלילה הקודם, או כמה פעמים היא נרדמה על הספה, היא תמיד הצליחה לפתוח עין אחת בבוקר ולמלמל ברכה לטום. באותו בוקר היא לא מלמלה דבר. טום הביט מקרוב בדלה, טלטל את כתפיה, וכשלא זזה, טום התקשר למשטרה.

בתצלום המשטרה, בקבוק הוודקה עם כמות קטנה של וודקה בתחתית עדיין על שולחן הקפה עם כל שאר detritus. קצת קוקאין נשאר בבגד הג’יפוק ליד בקבוק הוודקה. ברור שדלה לא השתמש בכל הקוקאין. רק מספיק כדי להרוג אותה.

אמי, סבתא של דלה, חשבה שדלה התאבדה.

“למה היא תעשה את זה ותשאיר את שלושת הכלבים שלה מאחור? “שאלתי את אמי. “דלה אהבה את הכלבים שלה. אני בטוח שדלה הייתה חושבת על הכלבים שלה לפני שהיא עשתה משהו כמו לקחת את חייה, נכון? “

“לא, “ענתה אמי. “אנשים אובדניים לא חושבים על דברים כמו מי יטפל בכלבים שלהם כשהם יהרגו את עצמם. ההתאבדויות לא מזיזות כלבים, על עצמם, על הוריהם, על כל דבר. דלה היתה מתחסדת מכדי לחשוב על שום דבר או על מישהו חוץ מעצמה”.

חוקר מקרי המוות בלוס אנג’לס חשב שדלע בלע יותר מדי וודקה וקוקאין.

הלוואי שחוקר מקרי המוות ידבר עם אמי.

שכנים אמרו למשטרה שהם שמעו את סטריקלנד ודלה צועקים זה על זה שני לילות לפני שהכלב מצא את דלה מתה. סטריקלנד היה משדר טוב. הוא היה גם טוב ב סריקה סמים, אבל לא הרבה טוב בכל דבר אחר. הייתי רוצה לחשוב שסטריקלנד היה אשם במשהו בקשר למוות של דלה, כדי שאוכל להכות אותו בתוך סנטימטר מחייו, אבל אני לא חושב שהאידיוט היה קשור לזה, חוץ מאשר לתרופות, עצמה היתה גדולה.

אחרי שהתעוררה ביום חמישי בבוקר, יום לפני מותה, וראתה את מה שראתה, קראה דלה לעזרה. היא התקשרה לג’ודי דוכארמה. דלה היתה בטוחה שג’ודי תבוא לדירתה ותנחם אותה. ג ‘ודי היה רק ​​”המשפחה” דלה היה בלוס אנג’ לס באותה עת. ג’ודי דוכארמה היתה כמו אם לדלה. היא היתה מישהי שדיברה עם דלה, ודלה היתה צריכה לדבר עם מישהו. ג’ודי היתה מסוגלת לנחם אותה. ג’ודי היתה טובה בזה.

אבל ג’ודי היתה חולה ולא יכלה לבוא.

דלה נעלמה למחרת בבוקר.

ג’ודי מעולם לא סלחה על שלא באה. זו לא היתה אשמתה של ג’ודי. היתה לה שפעת ולא היתה מסוגלת לבוא. כמו כן, מערכת החיסון של דלה היתה חלשה כל כך, ג’ודי היתה נותנת לדלה את שפעתה, וזה היה עלול להרוג את דלה. אני בטוח שמוות של דלה, וחוסר היכולת של ג’ודי להגיע לדלה כי היא היתה חולה כשדלה היתה זקוקה לה, תענה את ג’ודי עד סוף ימי חייה.

סיפרו לי ידידים שדלה היתה מדוכאת מאוד ממש לפני שמתה. מובן שהיא היתה מדוכאת. היא הייתה חולה. היא היתה שבורה. והיא היתה כבדה עם מאהב נמוך החיים שסיפק לה סמים שעזרו וסייעו לדיכאון שלה. דלה שתתה יותר מדי וודקה, נחרה יותר מדי קוקאין, ומתה בדיוק כמו תעודת הפטירה שהיא אמרה, מתוך כמות מופרזת של כל דבר.

אני לא חושבת שדלה רצתה למות. אני חושב שהיא עשתה טעות איומה.

קטע מתוך “דלה: זכרונות של הבת שלי”, על ידי צ ‘אק Barris. זכויות יוצרים (c) 2010, הודפס באישור מאת סיימון & שוסטר. כל הזכויות שמורות.