“יש לנו את הבעל” זורחת אור על חטיפה מקסיקו

בשנת 2007, לאחר שנסעו שלושת ילדיהם לבית הספר, ג ‘יין אדוארדו Valseca נחטפו. בסופו של דבר הצליח ג’יין להימלט, אך בעלה הוחזק במשך יותר משבעה חודשים, ועמד בתנאים בלתי נתפסים. ב “יש לנו את הבעל: אישה אחת של סיפור מפחיד של חטיפה במקסיקו,” ג’יין כותב על החוויה המבעית של משפחתה. קרא קטע.

“תראה את התחת הזה, “אמר אדוארדו בספרדית. “מה לעזאזל הוא עושה?”

שנינו חשבנו אותו דבר באותו זמן – שאנחנו צריכים להסתובב ולחזור לבית הספר ולקרוא למישהו. אבל כאשר הוא פנה ישר אלינו, ואנחנו היינו עוברים עליו עוד חמש שניות, אמרתי, “בואי נלך לבית ונקרא למשטרה.” הוא טס על ידנו במהירות, ועשינו את התור אל הקהל אבל עכשיו ה”קה” של פורד שעקבה אחרינו המשיך ללכת ישר אל שדה האספסת שלנו, שהופרדו מאיתנו עכשיו בגדר תיל. כשהתבוננו בו דרך הפסקות בעצים המייסדים ובעשב בגובה המותניים, אדוארדו עם חצי מחשבה לעקוב אחריו ולהגיד לו שהוא נמצא ברכוש פרטי, שמנו לב שיש שתי מכוניות לפנינו נעות לאט יותר מאיתנו. זה איפשר את KA כדי להאיץ לחתוך מול שניהם בהפסקה הבאה בקו הגדר.

הוא חיכה במגרש החניה, ועכשיו הוא לא יכול לחכות כדי לעקוף אותנו? למעשה, שם לפנינו, ואז כמעט מיד התחיל להאט.

ממש לפנינו, בנקודת הביניים שבין ביתנו לבית הספר, הכביש צומח, מוקף צפוף צפוף של עצי mesquite בצד אחד ואת קקטוס órgano (בשם על הדמיון שלה כדי איבר צינור) על השני כי לסחוט המעבר הצר כמו אצבעות יד. זה היה כאן, כי Yukon פתאום טרק על הבלמים שלה, כך אדוארדו בקושי החמיץ לנפץ לתוכו. כעבור שנייה, טנדר אחר הופיע משום מקום ודחף אותנו מאחור, דוחף אותנו כמעט אל מול יוקון. שנינו הסתובבנו לראות מה קרה, ובשנייה השנייה לקח לנו להסתובב, שני גברים היו מחוץ ליוקון וחלונותינו. זה שעל צדו של אדוארדו היה אקדח ופטיש, ומכה אחת בקת האקדח הוא ניפץ את החלון של הנהג. יכולתי לשמוע את אדוארדו צורח כשגררו אותו מהג’יפ והכה בו פעם בראשו עם הפטיש. בכל מקום היה דם.

האיש על הצד שלי היה אקדח ומועדון, אבל הדלת שלי לא היתה נעולה אז הוא פשוט פתח אותה. הוא כיוון את אקדחו לעברי וניסה לכפות עלי את המכונית בידו החופשית, אבל תפסתי את גדר התיל וסירבתי להרפות. בעטתי בו בכפכפי עד שסוף סוף הוא נאבק באדמה, קרע את ידי מהגדר ופתח את האצבע השמאלית שלי כמו בננה בשלה. הוא הניח את קנה האקדח על מצחי – אקדח כסף באורך תשעה מילימטר עם פס זהב על הקנה – ואמר לי לקום. הפסקתי להילחם, והוא לקח אותי בזרועי והניח אותי במושב האמצעי של יוקון. שמעתי את עצמי אומר, “אל תהרגו אותי, יש לי ילדים”.

השני שפגעתי במושב, מישהו מאחור משך ציפית עבה של כותנה על הראש שלי ומשך בחוזקה את הצוואר. פחדתי שאני עומד להיזום, ואמרתי להם שאני לא יכולה לנשום. סוף סוף הם משכו את הקצה מעל האף שלי, אשר נתן לי תצוגה מוגבלת של הסביבה שלי. באופן אינסטינקטיבי שלחתי את ידי אל זרועו של אדוארדו וראיתי שהוא כבול באזיקים. כל זרועו היתה דביקה מדם, ואני התחלתי לדאוג שהוא יכה בהלם. אמרתי לו, “את צריכה להירגע. אתה צריך להשתמש במוח שלך.” האיש שנסע צעק, “קלייט! “”שתוק!” – בקול גרוני עמוק שנשמע כאילו הוא מסווה אותו בכוונה. אבל היו בו שני דברים מוזרים: האחד היה שהוא רגוע ביותר. השני היה שהמבטא שלו לא בא ממקום אחד. זה היה רק ​​מקסיקני באופן כללי. במקסיקו, זה דבר נדיר.

“אלוהים אדירים, “אמרתי לאדוארדו. “דיוס א מיוי גרנדה.” רציתי גם להזכיר לחוטפי האל. היינו בארץ קתולית והנחתי שהחוטפים היו קתולים. ברגע כזה, חשבתי להזכיר להם אלוהים יכול להציל את חיינו. חשתי אצבע מכווצת בכפפת עור צמודה, נשענת קלות על שפתי, ופעם חוזרת בכל פעם שניסיתי ללחוש משהו לאדוארדו. זו מחווה שתעשי לילד קטן – כוונה להעביר רצינות אבל גם לנחם. בזמנו פירשתי זאת כמעשה של חסד, ואני הושטתי אינסטינקטיבית את ידו. קראתי ספר על ניסים ונזכרתי שאנשים רבים שנפלו קורבנות של פשעים אלימים או באו פנים אל פנים עם רוצחים סדרתיים שרדו מפני שהם הקימו אמפתיה עם התוקפים שלהם. שאלתי אותו אם יש לו ילדים. במקום זאת הוא שילב את ידי על בטני וטפח קלות על בטני. כשאמרתי לו שאני זקוקה לטיפול רפואי באצבעי, הוא משך את הציפית על פני כך שלא יכולתי לראות.

בקטע של אישור מאת “יש לנו את הבעל שלך: סיפור מחריד של אישה אחת על חטיפה במקסיקו” מאת ג’ייין גרסיה ולסקה עם מארק אבנר. פורסם על ידי ברקלי. זכויות יוצרים © 2011