לארי קינג: איך התקף לב התגנב וכמעט הרג אותי

יותר מ -60 מיליון אנשים בארצות הברית סובלים כיום מחלת לב כלשהי. במאמץ להפוך את המגמה הקטלנית הזאת, מארח לארי קינג, מארגן תוכניות האירוח של CNN, איחד כוחות עם כמה מהסטודנטים החשובים ביותר בהוליווד כדי לחשוף את הסיפורים האישיים שלהם על המאבק עם מחלות הלב והגברתן. המלך, סובל ממחלות לב, הוזמן בתוכנית “היום” כדי לדון בספרו “לוקח על מחלות לב”. הנה קטע:

24 בפברואר 1987
מעולם לא הקדשתי מחשבה רבה על לבי. אבל כאשר עשיתי זאת, זה תמיד היה הלב השני – הרומנטיקן. אז בואו נגיע לזה כאן בפסקה הראשונה: לא לשים לב ללב (זה בתוך החזה) והאזהרות שהוא ישלח הוא נושא בדפים הבאים.

תמיד האמנתי שהתקף לב קרה לאנשים אחרים. אם אי פעם הייתי עד אחד או חושב על אחד, זה בא אלי מתוך מסך טלוויזיה או סרט. Redd Foxx היה התקף הלב הטוב ביותר סנפורד ובנו כאשר הניח את שתי ידיו על חזהו, נפל על כיסאו, התנשם בכבדות, ואמר, “זהו זה! זה אחד גדול! אני באה אליך, אליזבת! “הוא היה בסדר בסוף המופע, כי טוב, הוא זייף את כל העניין. חוץ מזה, הוא לא יכול למות כי זה היה פגע להראות והוא היה צריך לחזור על פרק נוסף בשבוע הבא. אני זוכר גם כשמרלון ברנדו הלך עם הנכד שלו דרך גן ירק הסנדק, ולפתע גם הוא נעשה קצר נשימה, לפת את חזהו והתמוטט (בניגוד לרד פוקס, לדמותו של ברנדו היה התקף לב אמיתי). לפני כן היו שם כל הסרטים השחורים והלבנים שבהם היה הגיבור נשען על הקיר, אגרופו צמוד לחולצתו, ואומר לאשה יפה, “זה בסדר, מותק, קדימה, אני אתפוס.” ואז הוא היה מתנודד כמה מטרים לפני שהוא נופל על ברכיו וגוסס – בדיוק כשהכינורות התחילו לשחק.

אלה הם “התקפות לב הוליווד”. הם נראים טוב על מסך טלוויזיה או סרט, אבל הם לא בדיוק לתאר מה קורה בעולם האמיתי. במקום זאת, רוב התקפי הלב האמיתיים הם הרבה יותר נמוכים. אבל אני אגיד לך את זה: אמנם לא דרמטי כמו מה הוליווד מייצרת, אלה מפתח מפתח לקבל את תשומת הלב שלך די מהר מהר כאשר הם קורים לך. וכמו הדרמה שעל המסך, כולם מספרים התקף לב – או כל סוג של בעיית לב, לצורך העניין – תמיד קורה למישהו אחר. מעולם לא חשבתי על זה יותר מזה, מה שמניח שאני בכלל חשבתי על זה בכלל.

בתחילת 1987 עישנתי שלוש חפיסות של סיגריות “נט שרמן” ביום, אכלתי מטוגנים את זה, ונהניתי צלעות טלה עם הרבה שומן, כי זה תמיד משפר את הטעם, מזמין קרם בננה או פשטידת לימון לקינוח – ומרגיש לגמרי בסדר גמור. אבל כשאני מביט לאחור על המאורעות שמובילים עד אותו יום, כשאתם יודעים מה קרה, אני זוכרת אנשים שנתנו לי את המבט.” תמיד היה בזה משהו כמו “לרי, את צריכה למלא את המגרש: להפסיק עישון / לאכול יותר דגים / לקבל קצת תרגיל), “ואני תמיד הגיב בהנהון הערכה מזויפת לחלוטין והמשיך לעשות מה שאני עושה. אני מניח כי שורה על “כל מה שאתה צריך לראות הוא תמיד ממש מולך אבל אתה חייב לפתוח את העיניים כדי לראות את זה” באמת עושה נכון. אבל אם אתה לא רואה את זה, ובכן, בגלל זה כל כך הרבה אנשים הם חלק של הספר הזה.

בלילה שלפני “זה”, הרופא הראשי של אמריקה, המנתח ג ‘ורג’ ג ‘אוורט קופ, רכן אלי אחרי ראיון בטלוויזיה ואמר, “לארי, אתה לא נראה טוב מאוד.” שיניתי את הנושא, עשה שיחת חולין, נפרד לשלום מדלת האולפן, ושכח מזה. אבל מאוחר יותר, במהלך הרדיו שלי לילה מאוחר, הכתף הימנית שלי באמת התחיל כאבים. האורח באותו לילה היה הסופר דייוויד הלברשטאם, שגחן אלי אחרי שעה ואמר, “לארי, אתה לא …”

אתה יודע מה הוא אמר.

הכאב נשאר איתי במשך הלילה. בשעות הבוקר המוקדמות, אחרי שינה מטושטשת, התעוררתי והבנתי שזאת לא הכתף שלי שפוגעת עכשיו, אלא הבטן שלי. התקשרתי לקרדיולוג שראיתי בבולטימור שאמר שאולי זו בעיה של כיס המרה, אבל מה שזה לא יהיה, אני צריך להגיע לבית חולים במוקדם ולא במאוחר. השעה היתה 8:00 בבוקר והגעתי לנקודה שבה ידעתי שמשהו לא בסדר. אף פעם לא עלה על דעתי שאכן קיבלתי התקף לב. מה שקרה, חשבתי שזה בטח הבטן שלי, ללא ספק, יהיה משהו שאני יכול לקבל גלולה או זריקה ולחזור הביתה בתוך זמן קצר בכלל. כן אני יודע.

התקשרתי למפיקת הטלוויזיה שלי, תמי חדד, ואמרתי, “אני חושב שאני צריך ללכת לבית החולים.” אחר כך גמעתי קצת מאלוקס, וחשבתי שזה עשוי לעזור לקיבה גרועה או לכרס המרה. בתוך דקות אחדות היתה תמי למטה לקחת אותי לחדר המיון בבית החולים האוניברסיטאי ג’ורג’ וושינגטון. כשחצינו את נהר הפוטומק על גשר הזיכרון בדרך לבית החולים, הדלקתי את הסיגריה הנחוצה תמיד.

כשהגענו, הכאב נעלם.

“לעזאזל, “אמרתי. “בוא נחזור. אני בסדר.” תמי, שמעולם לא היתה ידועה בדרכיה השקטות או בענוותה, הציעה אחרת. אבל אמרתי לה אם יש קו, אני לא הולך לחכות ואני יהיה ממש בחוץ.

ובכן, היה שם קו. אז עשיתי 180 ו, נכון המילה שלי, חזר מן הדלת, שם שוטר היה אומר תמי היא לא יכולה לחנות בחניה כי זה המקום שבו אמבולנסים לעצור. עמדתי להודיע ​​שאני חוזרת, ויכולנו לעזוב כשהיא תתרחק. בהתאם לסוג החיים שלי, הסתובבתי וחזרתי פנימה, מצפה למצוא דרך להימנע מהקו המחורבן, ואילו תמי מצאה מקום חניה אי-שם ברחוב מ’.

לא הייתי שם יותר מדקה לפני שבחור שחור צעיר במעיל בית חולים ירוק ניגש אלי ושאל אם אני מרגיש בסדר. נלחמתי חזרה על הנטייה לומר, “תראי, אני עומד בחדר מיון ביום שלישי בבוקר, כשאני יכול להיות בבית. איך אתה חושב שאני מרגיש? “ואז התקרב אליו והביט בי ישר. “אתה חולה לב?”

חשבתי על כל האנשים שקדמו לי וחשבתי שאם אתה חולה לב, אתה חייב להיכנס למשהו כמו נתיב היציאה המהיר במכולת (בסדר, “צ’ק אאוט” היא המילה הלא נכונה). חוץ מזה, הרופא שקראתי בבולטימור היה קרדיולוג, אז זה לא היה שקר מוחלט. סיפרתי לבחור שאני.

“בוא נלך, “אמר, ועברנו דרך זוג דלתות כפולות, שבהן חבורה של גברים ונשים במעילים כחולים ומעילים ירוקים ומעילים לבנים עבדו על חולים. הוצבתי על שולחן, חוטים היו מכור לחזה ולזרועות ולרגליים, לחץ דם מונח על זרוע אחת, צג חמצן דם הועבר על אצבע אחת, דם נלקח מעורק, קיבלתי חמצן שאל על 20 שאלות לגבי אלרגיות / שם / מי צריך להיקרא / מה אני מרגיש ואיפה אני מרגיש את זה – כדי שם רק כמה דברים שהתרחשו בבת אחת.

אחד מרפאי המיון, ד”ר וורן לוי, ניצב מעלי, הביט בתוצאות המבחנים שננקטו עד כה, ואמר: “אני לא אוהב איך את נראית”, התבוננות שאני ממש מתעייפת של שמיעה. לא הרגשתי שום כאב ואמרתי לו, אבל הוא הציע לחכות 30 דקות בערך כדי לראות אם הסימפטומים חזרו. בינתיים, תמי היתה בחדר המיון איתי, כמו גם מפיק הרדיו שלי. תיארתי לעצמי, “טוב, הבוקר הוא יורה בכל מקרה, ואולי אני יכול לצאת מכאן בזמן להכין את ארוחת הצהריים שלי במרכז העיר של הדוכס זייברט.” הם לקחו א.ק.ג וסקרו את הדף בגזי הדם (מדידת חמצן) ועוד דברים בדם שאני לא יכולה לבטא) שנלקחו מהקטטר בזרועי.

פתאום הרגשתי את כתפי הימנית מתהדקת. הנעתי בראשי לד”ר לוי, שאליה הצטרף עוד קרדיולוג עובד באותו יום, ד”ר ריצ’רד כץ. הם עשו עוד א.ק.ג. והתוצאות הושמו על לוח מואר מעבר לחדר. שוב, הם בדקו את המידות החדשות של גזי הדם שלי. כששכבתי על האלונקה, יכולתי לראות אותם מצביעים בין שני הדפים ואז, כאילו על פי אות, הם הסתובבו בו זמנית והביטו בי. “זה לא הולך להיות טוב, “אמרתי כששניהם החלו ללכת בכיוון שלי.

“אדון. המלך, “אמר ד”ר לוי, “יש רק דרך אחת לספר לך את זה. יש לך התקף לב ואתה נתקל בזה ברגע זה.” אף על פי ששכבתי, המילים הפילו אותי מהרגליים. שמעתי אותם כל יום מאז אותו בוקר בפברואר. זה כאילו מישהו הוציא את פטיש המציאות של המציאות והניף אותה ישר לתוך פני, הפיל אותי למטה ושלח 54 שנים של הכחשה ואשליה לאוויר. עכשיו, רק אני האמיתי נשאר, ואני עמדתי מול האמת האמיתית. מוחי הלך 100 קמ”ש. אלי אמרתי, “אתה כבר טיפש את עצמך ואתה לא רואה את זה.” לרופאים שעמדו משני צדי האלונקה, שאלתי, “אני הולך למות?”

“אתה נמצא במקום הטוב ביותר שיש לך התקף לב”, הבטיח לי ד”ר לוי, “והגעתי הנה מהר”. בזמן שדיבר, לא לקחתי את החדשות הטובות. הייתי במצב חירום חדר ואני לא יכול לעבור את הרעיון כי כולם שם בגלל חדשות רעות. פחדתי.

“יש עוד דבר”, אומר ד”ר לוי. הוא התכופף ודיבר. “אנחנו אחד מ -25 בתי חולים בארה”ב באמצעות תרופה ניסיונית בשם tPA”. אני חושב שהוא התחיל להסביר מה לעזאזל tPA עמד, אבל לא יכולתי להיות פחות אכפת על 25 מילים הברה הוא השתמש. מה שאני זוכרת היה שהוא אמר את זה עדיין לא אושר על ידי מינהל המזון והתרופות, וכתוצאה מכך, הוא יצטרך לקרוא משהו ולקרוא את זה מהר כי אם tpa היה הולך להיות נתון לי ואם זה יעבוד, יהיה צורך לעשות זאת בהקדם האפשרי. כל מה שקיבלתי מהשיחה היה ש- tPA ישבור את קריש הדם שגורם להתקף הלב. אז ברגע שהוא סיים עם spiel, לוח כתיבה עם דף מודפס אחד הונח לפני. אחרי שחתם על זה, עד הוסיף את החתימה שלו ו tPA התחיל לזרום לתוך הדם שלי. תוך 5 דקות הכאב נעלם. כיום, מתן tPA לאנשים שיש התקפי לב הוא הליך רגיל בחדר מיון בבית החולים. ללא שם: כן, אני אחד trailblazers. קולומבוס הפליג באוקיינוס ​​האטלנטי. לואיס וקלארק חצו את הארץ. לקחתי tPA. אותו דבר.

העובדה היתה שיש לי הרבה סימני אזהרה שלבי היה בצרות (כפי שהתברר, הקיר הנחות – ללא ספק השם הנכון – של החדר השמאלי לא קיבל מספיק דם). רוב חולי התקף לב יש אינדיקציה לכך שמשהו לא בסדר. שש שנים קודם לכן הלכתי לניו יורק הילטון מ – שם אחר – הטבק של נאט שרמן כאשר החזה שלי היה כבד. עצרתי לרגע בשדרה השישית כדי לנוח, והכאב נעלם. אבל ברגע שהתחלתי ללכת שוב, הלחץ חזר אל החזה שלי. כשחזרתי לחדר שלי במלון הילטון, ביטלתי את כל הפגישות והפגישות שנקבעו, והעדיף פשוט לשכב ולקחת את זה בקלות.

כשחזרתי לוושינגטון, הלכתי לבית החולים האוניברסיטאי ג’ורג ‘וושינגטון (באותו המקום שבו הייתי עכשיו) לבדיקה, ואז למדתי לראשונה שיש לי מחלת לב. Aniiogram (תמונה של כלי הדם של הלב והעורקים שצולמה עם צילומי רנטגן לאחר הצבע מוזרקת לעורקים דרך צנתר שנשרף דרך הגוף), גילה שיש לי עורק אחד שיותר מ -75% אחרת בצרות, ושלישית במצב טוב למדי. הרופאים שלי הציעו לי לקחת בדיקת לחץ כל 6 חודשים ולתת מחשבה רצינית לשנות את אורח החיים שלי (להפסיק את הסיגריות, לקבל יותר תרגיל, לאכול טוב יותר, בלה בלה בלה). נאמר לי גם לקחת טבלית ניטרוגליצרין בשם Nitrostat בכל פעם שהרגשתי כאב בחזה.

אחיינו של אחד מחבריי, הרבי כהן, היה ד”ר דייויד בלומנטל, קרדיולוג מניו-יורק, שבדק את הבדיקות שלי והמליץ ​​לי על קרדיולוג בבולטימור לראות את הבחינות והבחינות. זה היה הבחור שקראתי לו מוקדם יותר באותו בוקר.

כאשר רופא שאל אותי במהלך הבדיקה הקודמת שלי על מחלת לב במשפחה שלי, אני זוכר את הדאגה על פניו כשאמרתי שאבא שלי מת מזה בגיל 43. האם כל זה לשקוע? תנו לי לנסח זאת כך: עזבתי את משרדו של הרופא וחשבתי שאבא שלי מת מזמן לפני שהתרופה לא היתה טובה כמו שהיא עכשיו. למעשה הדלקתי סיגריה וחשבתי על כך.

כן, המילה “הכחשה” מתאימה כאן.

ד”ר לוי וד”ר כץ עמדו עכשיו מעלי ואמרו שהתקף הלב עבר, אבל הם רצו להחזיק אותי בבית החולים לכמה ימים. הבת שלי חיה היתה לצדי, ואני זוכרת שאמרתי לה ליצור קשר עם הסוכן שלי, בוב וולף, ולהודיע ​​לו מה קרה ואיפה אני. פתאום, הרבה דברים היה צריך להיעשות: החלפות צריך להימצא עבור הצג CNN שלי; מארח חלופי היה צריך לאתר עבור תוכנית הרדיו שלי מערכת השידור הדדי; היה צורך ליצור קשר עם שותפיה, לפני שיגיעו החדשות על מה שקרה. יותר מכל, יש תחושה של “הכל תחת שליטה” היה צריך להישמר למרות שלדעתי, שום דבר לא היה בשליטה – ואם זה היה, בהחלט שום דבר לא הולך להיות אותו דבר שוב.

הבחור שהכניס אותי לחדר המיון היה עכשיו לצדי, ולמדתי שהוא מוקצה לחפש אנשים שנכנסו פנימה חיוורים וחיוורים – רק סימן אחד להתקף לב עומד לקרות. במבט לאחור, אני מניח שהייתי חיוור, ומכאן כל הערות במשך 24 השעות האחרונות. “בן זונה, “חשבתי לעצמי כשהובילו אותי במסדרון, “זה קרה לי”.

מתוך “לקיחת מחלת לב” מאת לארי קינג. Cryright © 2004 על ידי בריאות זרקור. בשימוש על ידי Rodale, Inc. כל הזכויות שמורות. לא ניתן להשתמש בחלק מהקטע הזה ללא אישור מהמו”ל.

Like this post? Please share to your friends:
Leave a Reply

;-) :| :x :twisted: :smile: :shock: :sad: :roll: :razz: :oops: :o :mrgreen: :lol: :idea: :grin: :evil: :cry: :cool: :arrow: :???: :?: :!:

− 2 = 2

map