Q & A עם סמל הומו לסלי ג’ורדן

סרטו החדש של לסלי ג’ורדן, “הטיול שלי במורד השטיח הוורוד”, הוא אוסף של סיפורים ואנקדוטות מימי ילדותו בצ’טאנוגה, טן, והקריירה שלו בעסקי השעשועים. הספר מכיל גם הרהורים כנים על קרבותיו עם התמכרות לסמים, מתואם עם ההומוסקסואליות שלו, ואת המחשבות שלו על דת, רוחניות ואלוהים.

ירדן ידוע בעיקר בזכות תפקידו כבוורלי לסלי בסדרת “וויל וגרייס”, שעבורו זכה באמי ב -2006. ב -2006 הוא חושף את הסיפור שמאחורי כמה קטעים בספרו ומדבר על הקריירה הבאה שלו נע.

ש: בספר שלך אתה כותב: “ב -1982 הורדתי אוטובוס גרייהאונד בפינת רחוב ויין ושדרת דה לונגפרה במרכז העיר הוליווד, תפרתי 1,200 דולר לתחתוני, היתה לי מזוודה קטנה. חלומות, היו לי חלומות גדולים כמו השמים של קליפורניה! ” זה נשמע כאילו זה נכון מתוך סרט. מה חשבת לעצמך?

ת: זה לא היה אפילו גרייהאונד. אפילו לא יכולתי להרשות לעצמי את זה. זה היה אוטובוס ישן של טריילוויז. היו לי 1,200 דולר שהצילתי והיתה לי מזוודה קטנה. בחזרה למזרח שבו גדלתי, יש המון עלווה והרבה גבעות. כשאתה יורד מאוטובוס שם, כל מה שאתה רואה זה שמים. אני זוכרת שחשבתי שזה מה שחלומותי גדולים. עלינו לזכור כי זה היה לפני שנים “אלן” ו “עין קווירית”.

אני זוכר שנסעתי וחשבתי שאולי זה לא רעיון טוב לתת לאף אחד לדעת שאני הומוסקסואל, וזה מצחיק כי אני כנראה הגבר הכי עלי שאני מכיר. היו לי חלומות ענקיים אלה והם הגיעו לידי מימוש כה מהר. השנה שבה ירדתי מהאוטובוס הייתה 1982, וכעבור זמן קצר, עידן חדש לגמרי של פרסומות הוביל למקום שבו הם רצו “דמויות”. היה לי דיפאן מושלם … עבור פרסומות אלה. בתוך שמונה החודשים הראשונים היו לי שמונה פרסומות טלוויזיה לאומיות. אני סיפור הצלחה הוליוודי אמיתי – לא הכרת אף אחד, לא היו לו קשרים.

ש: זה בהחלט לא סיפור הוליווד זוהר. את מדברת על סמים, על אלכוהול, נשברת, מתגוררת במקומות מוזנחים, מושלכת לכלא. בספר שלך אתה אומר: “איך הצלחתי לשמור על הקריירה שלי לצוף היא תעלומה בשבילי.” בדיעבד, איך שמרת את זה ביחד?

ת: כשכתבתי את הספר חשבתי “מי רוצה לשמוע עוד סיפור על איזה שחקן שאיבד את דרכו?” אבל הסיפור שלי הוא קצת ייחודי בכך הבנתי כשהייתי בן 14 שאני שונה. אני חושב שהרבה אנשים הומוסקסואליים משתמשים בסמים ואלכוהול כדי להרגיע את הפחד והבושה – במיוחד אנשים בגילי. כשהגעתי להוליווד, זה היה מלא. הייתי נער. זה מדהים אותי כי עשיתי את זה … כדי להיות מסוגל להוביל את הקריירה מדהים כאשר הייתי בחוץ כל לילה. מדי פעם אני אראה שידורים חוזרים ישנים של עצמי ואני רואה שאני מעניק לה את הקומדיה הכי טובה שלי, אבל בעיניים מתות – שום נצנוץ. הייתי באמצע כל ההתעללות הזאת. אבל עכשיו אני אלכוהוליסטית מחלימה עם שנים רבות של פיכחון.

ש: את מקדישה את הספר לאמא שלך, ואומרת שאתה גאה מאוד להיות בנה. ספר לי עליה ועל ההשפעה שהיתה לה על חייך ועל הקריירה שלך.

ת: אמא שלי לעולם לא תצעד במצעד גאווה עם סימן גדול. היא מאוד פרטית. היא גרה בצ’טאנוגה. היא מנסה כל כך קשה להבין אותי ואת חיי. אבל היא אמרה לי פעם, “לסלי, אם אני אהיה בחיים, אני לעולם לא אבין את הצורך הזה, אתה צריך לשפוך את הכביסה המלוכלכת שלך, למה אתה לא יכול פשוט ללחוש את זה למטפל ?! היא לא מבינה. גדלתי בדת שמעולם לא הרגשתי מחבקת אותי. זאת לא היתה אשמתה. היתה לי הילדות המדהימה הזאת. אמא שלי היא של הדור שלה. אם אני אבקש ממנה לקבל אותי בדיוק כמוני, עלי לתת לה אותו דבר. היא קראה חלק מהספר, אבל אחיותי אמרו לה איזה פרקים לא לקרוא!

שאלה: אתה אומר שאתה חושב שאבא שלך הלך לקברו מתבייש בבנו. באתם לשלום או לסגירת האובדן של אביכם ואיך הוא הרגיש כלפיכם?

ת: [לאחרונה], קרה הדבר המדהים ביותר. אמא שלי סיפרה לי סיפור בלי להבין כמה זה חשוב – אם היא אמרה לי קודם, לא הייתי בטיפול כבר 20 שנה! כשהייתי בת 3, בשנת 1958, אמרתי שאני רוצה בובה כלה לחג המולד. אבא שלי היה איש צבא, איש של גבר, איש ספורט. הוא אמר “על גופי המת”. ערב חג המולד, כל מה שיכולתי לדבר עליו היה בובת הכלה. וסגן הקולונל של אבא שלי יצא ב- 1958 בגבעות טנסי ומצא את בנו בן השלוש בובה של כלה. הוא רק רצה שאשמח. אני כל כך משוחררת. הלוואי שהיה בסביבה לכל זה.

ש: אתה מדבר בכנות רבה על האמונות שלך בכל הנוגע לאמונה ולדת. אתה לא רושם את הדעה הדוגמטית של הדת, אבל נראה שיש לך אמונה חזקה. אתה יכול לסכם את המחשבות שלך על אמונה ורוחניות כשמדובר בחיים שלך?

ת: נציג המדינה באוקלהומה נתן נאום מחריד שבו היא הרגישה שהאג’נדה ההומוסקסואלית היא איום גדול יותר על אמריקה מאשר על הטרור. אנשים כאלה – אין שנאה בליבם. הם מאמינים למה שהם מאמינים בגלל הספר שהם רושמים. אתה לא יכול להתווכח עם האנשים האלה. אני מכבד את קדושת כל הדתות – אני לא כאן כדי להוריד אותם. אבל הדת היחידה שאני אישית מחבקת היא הדת של חסד. יש דרכים רבות לאלוהים. מה שמטריד אותי באמת – ומה שאני חושב זה שיא היוהרה והטיפשות – הוא כאשר קבוצה אחת מאמינה שדרכם היא הדרך היחידה. זה באמת מקפיץ אותי.

שאלה: אתה אומר שאתה חושב שאנחנו נמצאים בעיצומו של מלחמת תרבות, שכמוה לא ראינו מאז התנועה לזכויות האזרח, כשזה מגיע לזכויות הומוסקסואליות. איפה אתם רואים היום זכויות הומו? האם אתה מעודד?

ת: אני מעודד מאוד. זוהי התקדמות. יש שתיים או שלוש דרכים להילחם בהומופוביה – האחד הוא דרך הומור. השני הוא לשים את הפנים על זה. אנשים נהיים הרבה יותר נאורים. אנשים מבינים כי להיות הומו הוא בדיוק כמו להגדיר כמו צבע העור שלנו וזה לא בחירה. אני מעודד מאוד. אני חושב שבחיי נגיע לשוויון. אני מכובד להיות חלק מזה.

ש: מה עוד אתה עושה עכשיו מלבד סיור הספר שלך? מה הלאה?

ת: יש לי סדרה כי premieres על ערוץ LOGO, שהוא ערוץ All-Gay. [זה איתי], אוליביה ניוטון-ג’ון, קרוליין ריאה; שנקרא “חיים סורדדים”. אני משחק אדם בבית חולים לחולי נפש שחושב שהוא תמי וינט – סוחב!

ש: האם אתה עדיין שומר על קשר עם צוות “Will & Grace”?

ת: עידו. הייתי בניו יורק לאחרונה וקיבלתי מייל מקסים ממייגן מאליאלי [ששיחק את קארן ווקר בתוכנית] והלכתי לראות אותה בברודוויי ב”פרנקנשטיין הצעיר “. יש יותר כישרון בגוף הזעיר שלה! הזמנתי את כולם למסיבה הספרית שלי וקיבלתי דואר אלקטרוני מקסים מדברה מסינג ואמרה שהיא מחוץ לעיר. הייתי רק בשלוש פרקים בשנה, בעוד שהם היו שם כל יום. הם נעשו עשירים ומפורסמים יחד. אז לא הייתי קרוב אליהם כמו שהם היו זה עם זה, אבל אנחנו שומרים על קשר.