איך אבא בריטי קיר סימונס רוצה ללמד את הילדים שלו על ערכים אמריקאים

איך אני מדברת עם ילדי על אמריקה?

אני זוכר שהרגשתי ביראת כבוד של ארצות הברית בזמן שגדלתי בכפר ליד באת ‘, אנגליה. כשדיאן, חברה של הורי מבוסטון, ביקרה בביתנו, הזמנתי את כל הילדים מהרחוב לפגוש “אמריקאי אמיתי”.

אבא שלי היה משחק ברוס ספרינגסטין כל היום. בשנות העשרה המוקדמות שלי, ברייקדאנס וראפ הגיעו לבריטניה. הייתי אובססיבית למוסיקת הלב הזאת שמעבר לים.

בטיול הראשון שלי לארה”ב הרגשתי כאילו אני הולך דרך סרט. כמעט כל סרט שצפיתי בו היה אמריקני. לאמריקה בת ה -14 היתה אנרגיה, רומנטיקה ואופטימיות אינסופית. ומעולם לא טעמתי פנקייק ככה.

עכשיו אני בחור בריטי שמשדר לאמריקה – עבודה שלא יכולתי לעשות אם לא היתה לי תחושה עמוקה של פטריוטיזם למקום שמעולם לא היה ביתי. לאחר נסיעה אחרונה לארה”ב, הבאתי את שתי בנותי התאומות, שעליהן היו שני שעונים קטנים, עם פסל החירות, הר ראשמור וגל החירות.

אני יודע שאמריקה אינה מושלמת. גישתה לעולם היתה לעתים קרובות פגומה מאוד. וכאיש בריטי אני יודע מה זה לבוא ממדינה שהיא לעתים קרובות היעד של ביקורת. אני גם יודע שאמריקנים לא יכולים לצפות שתמיד תיזהר מהעולם, שיש זמנים שבהם המדינה צריכה להבין את הסיפור שלה, שכשאמריקנים מכאיבים זה מה שקורה קודם. אבל בבקשה גם יודעים שהילדים שלי, בני 5 בלבד, כבר לומדים ומתפעלים מהערכים האמריקאיים.

מה אני מספרת לבנות שלי על אמריקה עכשיו? שתי הילדות הקטנות היפות הללו הביאו יותר אופטימיות לחיי ממה שחשבתי אי פעם. אולי אני אגיד להם שאנשים רבים באמריקה נשארו מאחור. שהם פוגעים ומגיע להם יותר. זה בדיוק כמו רבים מאיתנו, הם רוצים חתיכה של החלום האמריקאי.

זה חלום אמריקאי יכול להיות דברים שונים לאנשים שונים. עבור בני 5 שלי עכשיו זה הסרט “קפוא”, שבו גיבורים עם מבטאים אמריקאים להציל את העולם מתוך אפוקליפסה הקפואה. רבים הגיבורים של הבנות שלי יש מבטאים אמריקאיים.

קיר סימונס חולק צילומים מקסים של בנותיו עם הודה קוטב

ינואר 200803:26

אריאנה ואוכל האהוב על איליה? עוף נאגטס, צ’יפס והמבורגרים. למרבה המזל עד כה שמרנו אותם משתיית קולה. אבל קטשופ היינץ הוא שפך על הכל. הילדים שלי אוכלים כמעט כל יום את אמריקה.

אחת החוזקות הגדולות של אמריקה היא שזה מוקד העולם כולו. זו גם חולשה. כל החטיבה וויטריול משחקות על במה בינלאומית, והאופטימיות האמריקאית נבלעת על ידי כעס אמריקני. זה שובר לי את הלב.

איך אני אומר לילדי בני ה -5 שילדים כמוהם נלקחו מהוריהם? כי זה בגלל משפחותיהם כל כך נואש להגיע מה רונלד רייגן, מצטט ג ‘ון וינתרופ, המכונה “העיר הזוהרת על גבעה” והם נכנסים באופן לא חוקי? אין לי את המילים להסביר. הם לא יבינו.

אני רוצה שהילדים שלי יאהבו את אמריקה כמו שאני עושה. לדעת שכל הקרבות האלה עכשיו, ואולי אף בלתי נמנעים, לא תפחית את מה שרבים מאיתנו רואים בתרבות שלה: התקווה לחיים טובים יותר.

אולי כאשר נבקר לראשונה כמשפחה אני אקח אותם לבוסטון, שם הגיע חבר הורי לפני כמה עשורים. זה יהיה מקום טוב לדבר איתם על חופש, דמוקרטיה והזדמנות לכולם. אם אנחנו מלמדים את הילדים שלנו ערכים אלה, הם יסבלו. ואני שומע את בוסטון יש כמה פנקייק גדול.

מחאות מתעוררות עם תחילת החיפוש אחר ילדים מהגרים נפרדים

Jun.25.202303:13