“חזרה לחיים”: איך יש ילדים שיש להם זיכרונות של גלגול נשמות
זה לא יוצא דופן עבור ילדים קטנים יש דמיון חי, אבל הסיפורים של ריאן היו באמת האגדי.
אמו סינדי אמרה שהכל התחיל בסיוטים נוראים כשהיה בן ארבע. אז כשהיה בן 5, הוא גילה לה ערב אחד לפני השינה.
המומחה חוקר את גלגול נשמות בן 10
Mar.16.201506:01
“הוא אמר אמא, יש לי משהו שאני צריך לספר לך, “אמרה היום. “פעם הייתי מישהו אחר”.
הגננת היתה מדברת אז על “הולכת הביתה” להוליווד, ובוכה לאמו שתיקח אותו לשם. אמו אמרה שהוא יספר סיפורים על פגישות עם כוכבים כמו ריטה הייוורת’, נסיעה לחו”ל בחופשות מפוארות, ריקודים בברודווי, ועבודה בסוכנות שבה אנשים ישנו את שמותיהם.
היא אמרה שהבן שלה אפילו נזכר כי ברחוב הוא חי על המילה “רוק” בו.

“הסיפורים שלו היו כל כך מפורט והם היו כל כך נרחב, כי זה פשוט לא היה כמו ילד יכול היה להשלים את זה,” היא אמרה.
סינדי אמרה שהיא גדלה בבפטיסט ומעולם לא חשבה על גלגול נשמות. אז היא החליטה לשמור על “זיכרונותיה” של בנה סוד – אפילו מבעלה.
היא בדקה ספרים על הוליווד מהספרייה המקומית, בתקווה שמשהו פנימי יעזור לבנה להבין את זיכרונותיו המוזרים ולעזור לבנה להתמודד עם “הזיכרונות” המטרידים שלו.

“ואז מצאנו את התמונה, והיא שינתה הכול, “אמרה.
תצלום זה, באחד הספרים מהספרייה, היה צילום של הסרט “לילה אחרי לילה” של 1932, בכיכובה של מיי ווסט בסרט הבכורה שלה.
“היא פונה אל הדף בספר, ואני אומרת ‘זה אני, זה מה שהייתי’, נזכר רייאן.
סינדי אמרה שהיא המומה, ורק מבולבלת יותר, כי האיש ראיין הצביע על היה תוספת בסרט, ללא שורות מדוברות.
אבל לבסוף היתה לה פנים תואמת ל”זיכרונות” המוזרים של בנה, והיא נתנה לה את האומץ לבקש עזרה.

שמישהו היה ד”ר ג’ים טאקר, דוקטור לפילוסופיה של בונר-לורי לפסיכיאטריה ולמדעים ניירוביאליים באוניברסיטת וירג’יניה.
הפסיכיאטר הילד בילה יותר מעשור בחקר המקרים של ילדים, בדרך כלל בין הגילאים 2 עד 6, שאומרים שהם זוכרים חיים קודמים.
בספרו “Return to Life”, טאקר מפרט כמה מהמקרים האמריקאים שהוא למד במשך השנים, כולל ריאן.
“המקרים האלה דורשים הסבר”, אמר טאקר, “אנחנו לא יכולים פשוט לכתוב אותם או להסביר אותם כאיזה דבר תרבותי נורמלי”.
משרדו של טאקר מכיל את הקבצים של יותר מ -2,500 ילדים – מקרים שנצברו מכל רחבי העולם על ידי קודמו, איאן סטיבנסון. סטיבנסון, שמת ב -2007, החל לחקור את התופעות המוזרות בחזרה ב -1961, וערך ראיונות מפורטים וראיות בכל מקרה.
טאקר קידד בקפדנות את הקבצים בכתב יד, מגלה דפוסים מסקרנים. כך למשל, 70% מהילדים אומרים שמתו אלימות או בלתי צפויה בחייהם הקודמים, וזכרים מהווים 73% ממקרי המוות האלה – המשקפים את הסטטיסטיקה של אלה שמתו מסיבות לא טבעיות באוכלוסייה הכללית.
“לא תהיה שום דרך לתזמר את הנתונים הסטטיסטיים עם יותר מ -2,000 מקרים”, אמר טאקר.
טאקר אמר שרוב הילדים שחקר אומרים שהם זוכרים חיים ממוצעים – לעתים רחוקות הם טוענים זיכרונות של מישהו מפורסם.
הוא אמר שהמקרה של ראיין הוא אחד מהמקרים הבלתי רגילים שלו בגלל הפרטים המדהימים שהוא היה מסוגל לספק.
טאקר, בעזרתם של חוקרים שעבדו על סרט דוקומנטרי ניסו לזהות את האיש שרייאן הצביע עליו בספר על הוליווד.
לאחר שבועות של מחקר, ארכיוניסט של סרטים המסרק באמצעות חומרי הפקה מקוריים לסרט “לילה אחרי לילה” הצליח לאשר מי הוא. שמו, מרטי מרטין, סרט קולנוע לשעבר, שהפך מאוחר יותר לסוכן הוליווד חזק ומת ב -1964.
“אם אתה מסתכל על תמונה של בחור בלי שורות בסרט, ואז לספר לי על חייו, אני לא חושב שרבים מאיתנו היו באים עם החיים של מרטי מארטין,” אמר טאקר, “עם זאת ריאן סיפק פרטים רבים שבאמת התאימו לחייו “.

לאחר חפירת רשומות ישנות – כמעט אף אחת מהן לא זמינה באינטרנט, ומעקב אחר בתו של מרטין עצמו, הצליח טאקר לאשר 55 פרטים שסיפר רייאן על חייו.
מסתבר מארטין לא היה רק סרט נוסף. בדיוק כפי שאמר רייאן, הוא גם רקד על ברודווי, נסע לחו”ל לפאריס, ועבד בסוכנות שבה שמות שלבים נוצרו לעתים קרובות עבור לקוחות חדשים.
טאקר גילה גם את טענתו של ריאן כי הוא גר ברחוב עם המילה “רוק” בו היה כמעט על המקום – מרטין גר ב 825 צפון Roxbury ד”ר ב בוורלי הילס.
טאקר היה מסוגל גם לאשר עובדות לא ברורות אחרות שנתן רייאן – כמה ילדים היו למרטין, כמה פעמים היה נשוי, אפילו כמה אחיות היו לו. בעוד בתו של מרטין גדלה וחשבה שאביה היה רק אחות אחת – טאקר היה מסוגל לאשר שהוא באמת היה שני, שוב, בדיוק כמו ריאן טען.
המחקר של ד”ר טאקר הוא לא בלי מבקרים. כאשר עבודתו הוצגה לאחרונה במגזין של אוניברסיטת וירג ‘יניה, חלק מהקוראים שיתף זעם שלהם בסעיף הערות. אחד הקוראים כתב שהוא “מזועזע” כי זה סוג של עבודה נעשית באוניברסיטה. מחקר נוסף נקרא “המחקר המדעי” של טאקר.
טאקר אמר שהוא רק מנסה ליישם את כללי המדע למסתורין של גלגול נשמות. אפילו במקרה של ראיין, היתה עובדה אחת שהמדען האובססיבי המפורש חשב שהילד הקטן טעה.
“הוא אמר שהוא לא מבין למה אלוהים ייתן לך להיות 61 ואז לגרום לך לחזור כתינוק”, אמר טאקר.

הצהרה זו נראתה לא נכונה, כי תעודת פטירתו של מרטין פורסמה בגילו כבן 59 כאשר מת.
אבל ככל שטאקר חפר עמוק יותר, הוא היה מסוגל לחשוף את רשומות המפקד שמראה כי מרטין נולד למעשה ב- 1903 ולא ב- 1905, כלומר, הצהרתו של ריאן – לא תעודת הפטירה הרשמית שלו – היתה נכונה.
עכשיו, כשרייאן הוא בן 10, הוא סיפר כי זיכרונותיו על חייו של מרטי מארטין הולכים ונעלמים, וד”ר טאקר אמר כי הוא אופייני לילדים בגיל מבוגר. ראיין אמר בזמן שהוא שמח שיש לו את החוויה, הוא גם שמח על מנת להמשיך הלאה, ופשוט להיות ילד.
מאמר זה פורסם במקור ב 16 מרס 2015 בשעה 8:05 שעון ניו יורק.