שברון לב, תקווה וריפוי: אמא מלידה מספרת את סיפור האימוץ שלה
מדי פעם, אתה שומע סיפור שווה חלקים כאב ושמחה, חולשה וכוח, פחד ואומץ, ייאוש ותקווה.
הלידה והאימוץ של ליאו דאוד, שהתגלו בשבוע שעבר בפרסומת נחרצת, שנכתבה על ידי אמו מלידתו של ליאו, היא סיפור אחד כזה.
סטודנטית לצילום עיתונות בת 25 מאוניברסיטת איווה, קלי מיצ’ל, תיארה את ההיריון הלא מתוכנן שלה, את מסירתה ואת החלטתה לתת לתינוק שלה אימוץ בפרטי לב, ועם צילומים מדהימים ומרגשים בעיתון המכללה, ה”דיילי איוון “. הסיפור נותן קול בוטה למישהו שאנחנו לא שומעים לעתים קרובות בתהליך האימוץ: האם הלידה.
הסאגה שלה החלה באביב האחרון כשגילתה שהיא בהריון, ואז ראתה את הקשר שלה עם החבר שלה, האב הביולוגי, מתפוררת.
בודד וציפה, מיטשל עמד בפני ההחלטה המרתיעה אם לשמור את התינוק או לא. כדי למיין את הדברים, היא החלה לכתוב יומן וללכוד את הרגעים הפרטיים של הייסורים שלה באמצעות מצלמה בתזמון עצמי על חצובה.
כשהיתה בחודש השישי להריונה, מיטשל החליטה לתעד את מסעה כחלק מפרויקט צילום בעיתון. היא אומרת שהיא רצתה להיות “כנה ופתוחה ככל האפשר” והציגה סיפור אימוץ אמיתי “שם בחוץ כדי לראות את העולם”. היא מודה על הפרויקט לפעמים – ולו רק לזמן קצר – הוציא את דעתה מצרותיה.
“זה היה מאוד קטרטי בשבילי לקחת את התמונות”, היא אומרת. “אני יכול להתמקד בזה במקום להיות לכודים בעצב שלי. אתם הורמונים משתגעים. אתה מתמודד עם להיות לבד. הרגשות כל כך אינטנסיביים “.
התמונות היפות של מיטשל מראות הכול – מהבטן ההולכת וגוברת והאי נוחות הגופנית הגוברת של רכבת ההרים הרגשית שחוותה ברגעים האינטימיים של הלידה (שצולמה על ידי ריילי ג’סן, עורכת הדעות היומית של איוון). בעוד שהיא והאבי הביולוגי הסכימו בתחילה על אימוץ ומיטשל החלה את התהליך באמצעות סוכנות מקומית, היא המשיכה לחוש סותרת אם זה הדבר הנכון לעשות.
חודש לאחר הפגישה עם סוכנות האימוץ, היא כותבת בפסקה מיום 25 ביולי 2012:
“היום החלטתי שאני אשאיר את התינוק שלי. מעולם לא רציתי לתת את התינוק שלי … אני רוצה להסתכל עליו כל יום ולומר לו שאני אוהבת אותו. אני מרגישה אותו מתנודד בבטני, ואני רוצה לפגוש אותו כל כך. אני לא יכול לחכות לראות את הילד המדהים שהוא גדל להיות. כבר עכשיו אני גאה בו כל כך, גאה להיות אמא שלו “.
בערך הבא, שבוע לאחר מכן, כותב מיטשל:
“אמרתי לו שאני רוצה לשמור על התינוק שלנו. נלחמנו. הבטחתי לו שאשים את התינוק שלנו לאימוץ. אני רק רוצה שהסתיימה הלחימה המתמדת הזאת “.
בסוף אוגוסט, מיטשל החליט זוג מאוהיו, קריסטן בריאן דאוד, אשר היא מתארת כמו “מושלם עבור הבן שלי”, צריך להיות ההורים המאמצים של התינוק.
אבל חוסר החלטתה המשיך לרדוף אותה.
“לשניהם יש תארים אקדמיים, “היא כותבת. “הם פעילים מאוד, כמו לבלות בחוץ בחוץ. שניהם עובדים מאוד קשה, אבל איך אתה שופט מה עושה הורה טוב? … האם זה פזיז אותי לתת אמון שני זרים גמורים עם התינוק שלי מבוסס על פרופיל בן ארבעה עמודים ושיחת טלפון במשך שעה? “
“האימוץ הואהבחירה הנכונה’
בקצה השני של השיחה הזאת היו קריסטן ובריאן דאוד. לאחר שניסו להיכנס להריון במשך שנה, הם עברו בדיקות רפואיות ומצאו שאין זה סביר שהם יוכלו להעלות על הדעת באופן טבעי.
“אפילו לא ערכנו מחקר על בעיות פוריות”, אומרת קריסטן דאוד, בת 32, חוקרת קלינית בבתי החולים של אוניברסיטת קליבלנד. “אנחנו באופן אוטומטי אמר, ‘אימוץ הוא הבחירה הנכונה’.
לאחר יותר משנה של ניירת, בדיקות רקע וביקורי בית, Douds אושרו על ידי סוכנות אימוץ כמו משפחה פוטנציאליים ביוני 2012. זמן קצר לאחר מכן, הם קיבלו הודעת דוא”ל על אמא פוטנציאלי בשם Callie.
למרות מגע מוגבל (היא ראתה רק תמונה אחת ודיברה עם מיטשל רק שעה בטלפון), קריסטן דאוד אומרת שהיא הרגישה מיד קשר עם המכללה, משהו שהיא הפגינה דרך חבילות טיפול והודעות.
“בלבי אהבתי את [קלי] שנה, מאז שאושרנו”, היא אומרת. “אכפת לי ממנה וחששתי ממנה”.
אבל הדאודים הרגישו גם את חוסר הוודאות של הורים מאמצים פוטנציאליים רבים. מיטשל יחליט להשאיר את התינוק שלה?
באיווה, שבה נולדה מיטשל, החוק קובע כי להורים יש 72 שעות עד שהם חותמים על מסמכי הסכמה המעניקים לתינוק את האימוץ, אומרת קארן ניסלי, הבעלים של Graceful Eoptions, הסוכנות שתאמה את הדודים עם מיטשל. ואחרי זה, יש להם 96 שעות לשנות את דעתם.
“יש לך שליטה קטנה מאוד על כל המצב”, אומר דאוד. “בכל רגע אתה מודע לכך שאמא מלידה יכולה לשנות את דעתה. אתה ממשיך להרגיש ‘זה יכול להסתיים בכל רגע.’ יש חלק בך שממשיך לעצור את הנשימה שלך “.
טעון רגשית
הדודים פגשו את מיטשל באופן אישי בפעם הראשונה עשר דקות לפני שהחלה לדחוף לחדר הלידה. מיטשל מתאר את הפגישה ב -6 בדצמבר 2012:
“רציתי לפגוש את ההורים של הבן שלי לפני שנתתי להם את המתנה המדהימה הזו. התחלתי לתהות איך הם נראים, איך זה יהיה כמו לפגוש אותם. חשבתי על מה זה יהיה כמו לשמוע את הבן שלי בוכה בפעם הראשונה. איך זה יהיה שלא יהיה לו עוד? ברגע שראיתי אותה, אחר כך אותו, נכנסתי לחדר בית החולים, חיוך גדול עלה על פני. שניהם מיהרו, וכל אחד חיבק אותי “.
עורך התמונות של איוואן, רייצ’ל ג’סן, בחדר הלידה לצלם את לידתו של התינוק, אומר שהחדר הוטען רגשית.
“הרגשות היו גבוהים מצד כולם – קלי, אבא של הלידה, ההורים המאמצים”, היא אומרת. “אבל רק העובדה שקלי רצתה אותי שם כדי לתפוס את כל זה, את השעות שקדמו ללידה, את הדחיפה, את הכאב, את הרגע שבו ליאו נכנס לעולם, ידעת שהיא מסורה מאוד לספר את הסיפור במלוא כנותו “.
הדודים היו בחדר סמוך כששמעו את צעקותיו של התינוק, ליאו, שיהיה בנו.
“שנינו התחלנו לבכות ביחד”, אומרת קריסטן דאוד. “כשסוף סוף תפסנו אותו, היינו כל כך מאוהבים בו”.
אחרי הלידה של ליאו, דאודס בילה שבוע במלון שבו מיטשל, כמו גם אב הלידה של התינוק, ביקר מדי יום. חיבה הדדית – זה לזה, ולתינוק – התפשטה במהרה.
ליאו, ששמו נקטע במשותף על ידי הדודים ומיטשל, הגיע השבוע לשלושה חודשים. שמו האמצעי, ארתור, מכבד את סבו של קריסטן דאוד, ותיק במלחמת העולם השנייה שמת כמה שבועות אחרי שליא נולד.
כחלק מהאימוץ הפתוח שלהם, הסכימו הסוכנים לשלוח למיצ’ל עדכונים חודשיים ותמונות ולבקר איתה פעם בשנה. אבל הידידות שלהם נשחקה מאז.
קריסטן דאוד ומיטשל מתקשרים מדי יום בטלפון ובטקסט ולעתים גם סקייפ. מיטשל, שחידשה את קורסי המכללה ועבודת העיתונים שלה, אומרת שלעתים קרובות היא תדבר עם דאוד ותגיד, “איפה התינוק שלי? איפה הבן שלנו? ”
מיטשל אומר לראות תמונות של ליאו לפעמים גורם לה לבכות, אבל מתוך גאווה ולא עצבות.
“האהבה שאת מרגישה כל כך חזקה, “היא אומרת. “זה מוזר. קשה לתפוס. הדבר הזה יצא ממני, וזה היה חלק מגופי ודם “.
עכשיו, סטודנט קולג מקווה נשים אחרות שנאבקים עם ההחלטה לאמץ ירגיש מוסמך על ידי הניסיון שלה.
“לעולם אל תתבייש לתת את התינוק שלך לאימוץ”, היא אומרת. “כן, את מוותרת על תינוק. אבל זה דבר לא אנוכי. לראות את [douds] עם ליאו הוא מדהים. “
עכשיו, כשסיפורו של מיטשל יצא לפומבי, קריסטן דאוד אומרת שהיא גאה במיטשל ומקווה שהתהליך יעזור לה לרפא.
“במהלך האימוץ, ניסינו לחנך את עצמנו הרבה על אמהות הלידה, מה הם עוברים”, היא אומרת. “זה היה פתח עיניים עבורנו. זה מה שכל כך חזק במאמרה. לאנשים יש סטריאוטיפ על מה אמהות הלידה. הם רוצים להכניס אותם לקופסה. המציאות היא שהם אנשים נורמליים, נורמליים, המתמודדים עם החלטה איומה זו “.
הבעלים אימוץ חינני ניסלי, אשר הפך קרוב עם שניהם מיטשל ואת douds, מכנה שלהם “התאמה פנטסטי” ו זיכויים מיטשל כוחו של זה עושה את זה כל כך.
“את צריכה להיות חכמה מספיק וחזקה מספיק כדי לעבור תהליך אימוץ, “אמרה ניסלי.
דאוד אמרה כי בתחילה היא לא הייתה בטוחה איזה קשר יש להם עם מיטשל, אבל היא שמחה איך שהתברר.
“לא ידעתי אם זה יעזור או יזיק לה להתאבל לקבל תמונות של ליאו. רציתי יותר מכל דבר אחר שתירפא. אני עדיין רוצה שהיא תירפא ותוכל להמשיך הלאה בצורה בריאה “, אמרה.
עם חופשת האביב עולה, מיטשל אומר שהיא מתכננת ביקור באוהיו לראות את ליאו ואת douds. היא אומרת שהיא לא יכולה לחכות כדי להחזיק את התינוק וגם מצפה למשהו אחר.
היא וקריסטן דאוד הכינו ברית כדי להשיג קעקועים תואמים: פרופיל צד של אריה עם שני חצים בלבו ודגל שקורא, “אל תפחד”.