דברה מסינג אוהבת את שערה המתולתל – אף כי פעם נראתה “כמו פודל”

דברה Messing היא הידועה ביותר עבור משחק גרייס אדלר על NBC של “האם וגרייס”, להראות כל כך פופולרי כי יש לו אתחול מחדש 11 שנים לאחר הסיום המקורי שלה. השחקנית שוחחה עם TODAY Style על סקסיזם בהוליווד, מדוע היא במקור דחתה את “וויל וגרייס” ולמדה לאהוב את השיער המתולתל שלה כחלק מעבודתה עם פרויקט “Maxx You” של TJMaxx, קהילה מקוונת וסדרת עבודות שמטרתה לחבר בין נשים זו לזו ולעודד אינדיבידואליות.

דברה Messing מניות המסע לאהוב את השיער האדום המתולתל שלה

יול03:46

כשגדלתי ברוד איילנד, הרגשתי כאילו אני ממש הילדה היחידה בבית הספר עם שיער מתולתל. שנאתי את זה.

ניסיתי ליישר אותו וזה היה באמת טרגי. רציתי תלתלים רכים יותר, ולכן חשבתי כי מקבל פרם עשוי לעזור.

זה היה כנראה נקודת השפל שלי. נראיתי כמו פודל!

במשך הזמן הארוך ביותר, פשוט הרגשתי כאילו זה גרם לי להתבלט יותר מדי וכי לכל אחד אחר יש שיער משיי, ישר, זורם. ואז התחלתי לעבוד כשחקנית וכל האנשים הפתאומיים היו כמו, “יש לך שיער נהדר” ו “כמה ייחודי!” פתאום הבנתי שהדבר שגרם לי להרגיש כאילו אני עומד בחוץ יותר מדי היה הדבר שעשה אותי מקורית. אז אני כבר לא מנסה ליישר את הברזל שלי. אני מחבקת אותו במלואו.

לצערי הצעיר אני אומר, הדברים שעושים אותך שונה הם הדברים שגורמים לך להיות יפה.

נקודת המפנה בשבילי, אני חושב, היתה לומדת על מוצרים ומנסה להפוך את זה לא frizz. זה עשה דרך ארוכה כדי להפוך אותו נראה יותר נוחים. גיליתי שקוקו על ראש הלילה בלילה הוא עובד פלא, כי זה היה מתחיל קצת לשחרר את תלתל קצת. אז בבוקר, כשהרמתי אותו, זה היה נראה רופף יותר, במקום החוף, במקום תלתל כזה. למדתי גם על מתגלגל מגהצים עושה רק את השכבה העליונה של זה. אלה הטריקים שלי.

השיער שלי היה כל צבע. אני לא בדיוק בטוח מה הצבע האמיתי. אני מביטה אחורה בתמונות התינוק שלי והיה לי שיער חום כהה. אבל כשהייתי בגן, הייתי בלונדינית תות. כמו, אדום בהיר באמת. כשהתבגרתי זה נעשה ערמומי יותר. אז אין לי מושג.

לג’ינג’ים שלי – מזויפים או אמיתיים – אני אומרת, מחבקת אותו. זאת אומרת, אתה בולט. אין הרבה מאיתנו, אז במקום לנסות להתחבא, להיפתח.

View this post on Instagram

Nothing to see here. #Graceprep @ronacolor

A post shared by Debra Messing (@therealdebramessing) on

זה לא תמיד קל – במיוחד בתעשיית הבידור.

הסרט הראשון שלי על הסט, הבמאי עצר סצינה כי הוא שנא את האף שלי ושאל כמה מהר מנתח פלסטי יכול לבוא ולתקן את זה. זה היה מזעזע. מאוחר יותר, היתה לי תוכנית הטלוויזיה הראשונה שלי התבקשתי ללבוש אלה cutlets סיליקון בחזייה שלי כדי לגרום לי להיראות חזה גדול. רק הסתכלתי במראה והייתי כמו, “אני נראית מטומטמת”. אבל זו היתה בקשה רשמית. אני חושב שזה סטנדרטי, למרבה הצער, עבור רוב השחקניות כי למישהו יש אידיאל של איזה יופי נראה.

זה הדבר המוזר בלהיות שחקן כי אתה הופך לדמות אחרת, אבל זה עדיין אתה. אז גברים יכולים לשים 50 פאונד לתפקיד ולהוציא אותו, וזה נראה כמו באמת מחויבים. אבל אם אישה שמה על 50 ק”ג לתפקיד ואינה חוזרת מיד לגודל 2, אנשים לא מעוניינים להתעסק איתה עד שהיא. וזה פשוט מין מציאות עצובה.

ההזדקנות בהוליווד קשה יותר מכפי שהיא צריכה להיות. אני באמת מרגיש יותר יפה עכשיו מאשר לפני 30 שנה. אני מחבקת את השינויים שמגיעים עם ההזדקנות ואני רוצה להוליווד הסתכל ההזדקנות כמו תהליך יפה כי זה.

אני יודע שיש הרבה סלבריטאים שלא אוהבים לקחת עמדות כי הם מפחדים שהם הולכים לאבד חסידיו בטוויטר או משהו כזה. לטוב ולרע, אני לא מודאג מזה, כי אני מעדיף לא להשתיק. ניתנה לי הזכות לקבל פלטפורמה, ואני רוצה להשתמש בה לתמיד.

כפי שאומרים אמילי שר של היום. ראיון זה נערך ועוצב לבהירות.

אמריקה פררה מדברת על “נגד הזמן” נגד הטרדה התוכנית

ינואר 200804:44